החלטה בתיק בש"א 8687/07

1.         לפני בקשה להורות על דחיית התובענה שהוגשה על ידי המשיב על הסף מחמת התיישנות וכקבוע בתקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: " תקנות סדר הדין האזרחי").

2.         העובדות הדרושות לעניין

2.1        המבקשת 1 (להלן: " חלמיש") פעלה בשכונת כפר שלם בתל אביב, במסגרת פרוייקט "פינוי-בינוי" יחד עם מבקשת 2 (להלן: " המינהל"), החל משנות ה - 60, במטרה לשקם ולחדש את פני השכונה. בשנת 1993 התקבלה החלטה מספר 605 של מועצת המינהל, ששינתה את התנאים לקבלת הפיצוי כך שנוצרה תפנית בפרוייקט, משום שהתנאים החדשים יצרו "מוטיבציה שלילית" לפינוי מוקדם. החל משנת 1996 חל קיפאון בפינוי תושבי השכונה שטרם לקחו חלק בפרוייקט. בשנת 2004 גובשה הסכמה בין המבקשות בדבר חידוש הפעילות בכפר שלם, זאת במסגרת החלטה מספר 995, לצורך השלמת הליך ה"פינוי-בינוי", והתהליך חודש.

2.2        המשיב נמנה על תושבי שכונת כפר שלם שהגישו תביעה נגד המבקשות שעניינה מתן פיצוי נאות וראוי להתפנות מהשטח, לפי החלטה של מועצת המינהל והסכם שבין המבקשות לבין עצמן בנוגע לפינוי תושבי השכונה.

המשיב ביקש להתפנות תוך הסדרת זכויותיו בקרקע ומתן פיצוי נאות בהתאם להחלטת מועצת המינהל מיום 4.3.04. נטען כי פניה ראשונה אל המבקשות נעשה על ידו בתחילת שנות ה-90, בבקשה לפנותו. במהלך שנת 1998 בעקבות פגישה בין המשיב לנציג חלמיש ובמסגרת ישיבה שהתקיימה, סוכמו עיקרי תנאיי הפינוי, אך בשל עצירת הפרוייקט, לא התקדם המשא ומתן עם המשיב ולא בוצעו הליכי הפינוי בפועל. בשנת 2004, עם חידוש הפרוייקט, פנה המשיב אל חלמיש וביקש כי תעמוד מאחורי ההבטחות שסוכמו עימו ושהליכי הפינוי שלו יקודמו, בהתאם לקריטריונים משנת 1996.

2.3        לאחר שפניות המשיב לא נענו, הגיש המשיב ביום 4.2.2007 תביעה לאכיפת הסכם מיום 28.7.04 בין המבקשות לבין עצמן שהינו, לטענתו, חוזה לטובתו. לטענת המשיב קיימת התחייבות חוזית של חלמיש החלה גם כלפיו, להמשיך בהליכי הפיתוח. לטענת המשיב, חלק בלתי נפרד מההסכם היא החלטה מספר 995 של מועצת המינהל מיום 4.3.2004 לפיה חלמיש תהא אחראית על פינוי ופיתוח שכונת כפר שלם. כן עתר המשיב לאכיפת הבטחה שילטונית שניתנה לו לטענתו על ידי חלמיש עוד בשנת 1988, ושבאה לידי ביטוי בהסכם מיום 28.7.2004.

3.         טענות המבקשים

המבקשים טוענים כי כל עילת התביעה מושתת אך ורק על ההבטחה השלטונית לה טוען המשיב שניתנה בשנת 1988 והינה בגדר התחייבות ש"אינה במקרקעין", ולפיכך  יש להחיל עליה את סעיף 5 (1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 (להלן: " חוק ההתיישנות"), לפיו תקופת ההתיישנות הינה בת 7 שנים. המבקשים מוסיפים וטוענים כי ההתחייבות החוזית הנטענת כלפי חלמיש הינה כביכול לפיצוי כספי ולא לזכויות במקרקעין. לפיכך, תקופת ההתיישנות המתחילה ביום בו נולדת עילת התובענה דהיינו יש למנות 7 שנים ממועד ההתחייבות האמורה לצורך מניין ההתיישנות. הואיל ועברו למעלה משבע שנים, מאז ההתחייבות ועד שהוגשה התובענה, דינה להידחות.

4.         טענות המשיב

4.1                המשיב טוען כי מדובר בתובענה לאכיפת התחייבות חוזית שניתנה לו וכן באכיפת הסכם לטובת צד ג'. לטענתו, מדובר בהסכם שאמור היה להסדיר את זכויותיו בקרקע כמו גם במתן פיצוי כספי הולם ומכאן שעסקינן בעניין שבמקרקעין שתקופת ההתיישנות החלה עליו על פי חוק הינה 25 שנה, תקופה שטרם חלפה. המבקשים טוענים במסגרת הבקשה כי התביעה הינה לאכיפת הסכם פינוי, מבלי להתייחס למהות כתב התביעה ועל כן דין טענתם להידחות.

4.2               טענה נוספת היא שמדובר בהסכם שעסק בהסדרת זכויות המשתכנים בכפר שלם, כאשר מהותה העיקרית של התובענה הינה אכיפת זכות חוזית של המשיב בקרקע חלופית שעתידה הייתה להימסר לו, ותוך שאין מחלוקת בדבר זכויותיו של המשיב במקרקעין. המשיב מפנה להחלטה עצמה לפיה מדובר בהסדרת זכויות בקרקע ורישום זכויות קנייניות בה, ומכאן שהסעיף החל הינו סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות הקובע תקופת התיישנות בת 25 שנים, וגם אם יש לספור את התקופה החל משנת 1988, הרי שטרם חלפה התקופה.

4.3         עוד טוען המשיב כי מדובר בזכות אובליגטורית לקבלת זכות במקרקעין מוסדרים ואין המדובר במקרה עליו חלות הוראות סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, תשי"ט - 1968 (להלן: " חוק המקרקעין"), שכן לא מדובר בתובענה לקיום זכות רשומה במקרקעין מוסדרים.

4.4         באשר להבטחה השלטונית, נטען כי לא ניתן לקבוע לגביה תקופת התיישנות, שכן כל עוד לא בוטלה אותה הבטחה הרי שהיא שרירה וקיימת וטרם התיישנה. המשיב טוען כי ההבטחה אינה מתגבשת במועד הנתינה, אלא מקימה למשיב עילה חדשה בכל יום שעובר, כאילו ניתנה לו כל יום מחדש. עוד נטען כי גם אם תתקבל טענת המבקשים כי ההבטחה בוטלה, הרי שפעולת הביטול נעשתה לכל המאוחר בשנת 2005, שעה שהמבקשים ניתקו כל קשר עם המשיב, או לכל המאוחר בשנת 2006, עת שהודע למשיב כי בקשתו לפינוי הובאה לפני דיון בועדת הפינויים.

4.5                המשיב טוען כי עילת תביעה קמה בהסתמך על ההסכם מיום 28.7.04 שבין המבקשות, שהינו הסכם לטובתו, ואין ספק כי עילה לפי הסכם זה טרם התיישנה.

5.         דיון

5.1         לבית המשפט קמה הסמכות להורות על סילוק התובענה על הסף, מקום שאם תתברר התובענה עד תומה, לא יקבל התובע בסופו של יום את הסעד אותו תבע. הדין החל על דחיית תובענה על הסף קבוע בתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, שזו לשונה:

"101. דחיה על הסף

(א)   בית משפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:

(1)   מעשה בית דין;